רטיבות מהקיר

חדירת מים ? בדק בית לרטיבות בדירה!

חדירת מים עקב אטימה לקויה מרפסות פתוחות מהוות במקרים רבים מאוד כמקור לחדירת מים לתוך פנים דירות. לעיתים קרובות מאוד, חדירות אלה גורמים אף לסכסוכים בין שנים, בדירות הנמצאות אחת מעל השנייה. רטיבויות אלה הינן במרבית המקרים תוצאה ישירה של ביצוע לקוי לעבודות האיטום, בדרך כלל מחוסר ידע מקצועי ובעיקר בהקפדה על פרטי חיבור. במקרים אחרים, נפוצים פחות, נוצרת פגיעה באטימה כתוצאה מחוסר זהירות בהתקנה של מתקנים שונים (פרגולות לדוגמא) אל הריצוף. בתקנים השונים שפרסם מכון התקנים הישראלי, ישנם הנחיות ברורות לגבי אופן ביצוע עבודות האיטום והחומרים שבהם אפשר להשתמש. הנחיות אלה מקיפות ומדייקות והצמדות להן, מבטיחה ביצעו אטימה מושלמת ולאורך זמן וזאת בהנחה שלא יגרמו חבלות.בחלק ניכר מן המקרים, חדירת הרטיבות הינה בנקודות טורפה. חדירה כזו מצביעה על חוסר ידע וחוסר הקפדה על הפרטים כמפורט בתקנים :

סביב פתחי נקודות הניקוז – התקנים מחייבים ביצעו פרטים מיוחדים באזור נקודות הניקוז. חשוב מאוד להתקין את צנרת הניקוז העוברת ברצפה עוד בשלב יציקת הרצפה.הציור לקוח מתוך תקן  1205 

פרט מעבר למרפסת ביציאה למרפסת – יש לנקוט באמצעים להפרדה מוחלטת בין מצע החול אשר מתחת לריצוף פנימי לבין מצע החול מתחת לריצוף חיצוני במרפסת החשוף לגשם. המים עלולים לעבור דרך מצע החול אל תוך המבנההציור מתוך תקן 1752 

פרט מעבר למרפסת ביציאה למרפסת – יש לנקוט באמצעים להפרדה מוחלטת בין מצע החול אשר מתחת לריצוף פנימי לבין מצע החול מתחת לריצוף חיצוני במרפסת החשוף לגשם. המים עלולים לעבור דרך מצע החול אל תוך המבנההציור מתוך תקן 1752 

חיבור קיר לרצפה – בקו החיבור בין ריצפת המרפסת לבין הקיר החיצוני הפונה למרפסת (או מעקה בנוי), יש צורך לבצע את האיטום כך שהוא ימשיך מהרצפה אל הקיר, מעל לגובה הפנלים. באופן כזה החלק החיצוני של הקיר הפונה למרפסת מהחלק הפנימי הפונה לתוך הדירה.הציור מתוך תקן 1752 

מציאת רטיבות בקירות בבדק בית

מה זה עיבוי (קונדנסציה) ?

תופעת עיבוי מים על גבי קירות, תקרות ורצפות של מבנים, נוצרת כאשר אדי מים שבאוויר הפנימי בתוך המבנה הופכים למים ע"ג החלקים הפנימיים של המבנה. תופעת העיבוי בדרך כלל הינה באלמנטים של המבנה החשופים בצידם השני לאוויר החיצוני. התופעה מתרחשת בתקופות של חורף ובעיקר בימים קרים. עיבוי המים על גבי הקירות, יוצר כתמים כהים של טחב, בדרך כלל בגוון ירוק עד שחור. ע"ג זיגוג של חלונות ודלתות חיצוניות ניתן לראות את אדי המים בברור (כפי בקורה ברכבים בימי גשם לדוגמא).    

לתופעת העיבוי ארבעה פרמטרים עיקריים הקובעים את חומרתה:


הבידוד התרמי של האלמנט שבו נוצרת התופעה – ככל שכושר ההפרדה התרמי בין פנים המבנה לבין החוץ, קטנה תופעת העיבוי וזאת כיוון שהחלק הפנימי של האלמנט מתקרר פחות והטמפרטורה שלו קרובה יותר לזו של חלקים פנימיים במבנה. 
הטמפרטורה חיצונית – ככל שמחוץ למבנה קר יותר, כך גדל הפרש הטמפרטורות בין חוץ המבנה לבין הפנים וכתוצאה מכך, המישורים הפנימיים באלמנטים שחשופים לאוויר החיצוני מתקררים יותר.
הטמפרטורה הפנימית – תופעה כימית ופיסיקלית בטבע הינה שאוויר יכול להכיל בתוכו כמות גדולה יותר של אדי מים ככל שהטמפרטורה שלו גבוהה יותר. לכן, ככל שהטמפרטורה הפנימית במבנה גבוהה יותר (לדוגמא אם משתמשים במערכות חימום), אזי האוויר יהיה רווי יותר. כשאויר זה בא במגע עם אלמנט קר במבנה (ראה הסברים בשני סעיפים קודמים), הוא מתקרר ואינו יכול להכיל בתוכו את אותה כמות של אדי מים שהייתה לפני כן. האדים העודפים, הופכים למים. מים אלה יוצרים את כתמי הטחב.
הלחות הפנימית – ככל שדרגת הלחות בתוך החלקים הפנימיים של המבנה גבוהה יותר, תופעת העיבוי תהיה חמורה יותר. ישנם מבנים שבהם קיימת רטיבות ממקור אחר (לדוגמא נזילות מים מצנרת או חדירה של מי גשם עקב אטימה לקויה), שבהם קיים "מאגר" מים קבוע המספק אדי מים הנקלטים בתוך האוויר. כאמור לעיל, ככל שהאוויר חם יותר, כושר הקליטה שלו גבוה יותר.